|
הפלישה והפיכה לא חוקית בפרס בשנים 1925-1926
בשנת 1923 הוד מלכותו המלך אחמד החל מסעו לאירופה מהסיבה שהוא התנגד לשליחת
צבאו הפרסי נגד בריטניה והוא התנגד לכל הפליה וחיכוך בין העם האנגלי והעם הפרסי.
לכן, לעיניי הציבור ולפני כל העולם יצא בההצהרתו החד משמעית לבריטניה כי הוא הריבון
החוקי והלגיטימי של פרס. בריטניה וגרמניה החליטו שהמשכיותו של הוד מלכותו על כס
המלכות תלויה בהמשך השפלת בריטניה בשיחות להסכם אנגלו- פרס של שנת 1919.
למרות, שהמפלגה הנאצית הגרמנית ובריטניה היו מחוייבים חוקית להסכמתו של המלך
הפרסי וכן להסכמתו לדיונים פוליטיים לאומיים עם המפלגה הנאצית הגרמנית. הוד מלכותו המלך האמין שהבריטים והתאגיד שלה וקשריה לקידום זכויות המפלגה הנאצית יובילו את כלכלת העולם לתוך אינפלציה; יוביל למלחמת עולם ויבטל את הזכויות הלגיטימיות של העמים לתוך אסון גדול ואיום וליגון לא מוצדק. הוד מלכותו גם ידע שהסכמה של חבר העמים הבריטי כתאגיד תחשב ככפייה על העם הפרסי ומלכם, הוא עצמו, יראה כי מכר את ארצו, פרס. הוד מלכותו הגיע לאירופה בכדי לישב חיכוכים במשא ומתן ולהתנגד לבריטניה וגרמניה ללא כוח צבאי. סולטן אחמד הגיע לצרפת בכדי לתת את הצהרותו מאשר לחיות בבושת פנים של מכירת ארצו ליריבם של הפרסים. ארועים אלו מתועדים במסמכים בעולם שהוד מלכותו המלך אחמד בא לאירופה לא כמלך חלש המחפש הגנה להמשכיותו על כס המלוכה אלא, הוא בא כמלך החוקתי הלגיטימי של פרס ולתת הצהרתו בבית המשפט הציבור.
לפי החוקה הבריטית של בית הנבחרים (חוקת חבר העמים) נחקקה בעצה ובהסכמת בית
הלורדים, בהסכמת הכנסיות ובהסכמת בית הניבחרים הבריטי. בכוח חוקתי של הרשות
היו מתאספים בערכאה ראשונה- חוק זכויות האדם, (החוק הפרסי -חוק זכויות האדם,
מוסבר בסיכום ארועים של הוד מלכותו סולטן אחמד שאה קאג'ר).
בריטניה חששה שהחשיפה הפוליטית להצהרתו של הוד מלכותו המלך אחמד ובהשפלה
נוספת של שנת 1919, יהוו סכנה לחוקת חבר העמים הבריטית וישפיע על הסכם התאגיד
בין בריטניה וחוקי היסוד של חבר העמים. לכן, עם העזרה של המפלגה הנאצית הגרמנית
פעלו להשמדת הוד מלכותו המלך אחמד.לכן, בריטניה בחרה בשרת, מר רזה פחלאווי, ללא עבר פוליטי או וללא קשר למשפחה המלכותית לשבת על כס המלכות כריבון בפרס בהפיכה לא חוקית. בריטניה רצתה, שהשליט החדש הלא חוקי יציית לדרישות בעליו.
בארכיון העולמי: הוד מלכותו המלך אחמד, מפריז, בהשמע על "ההפיכה" בארצו ע"י מר רזה פחלאווי, בעזרת בריטניה ובכידונים גרמניים, הגיש את המנשר הבא:
ברגע הטרגי זה כאשר העתיד של הארץ שלי הוא בסכנה, כל מחשבותי הן עם עמי, לכל אשר אני אפנה בהצהרה זו, ההפכה המדינית אינה חוקתית, ובוצעה על ידי רזה נגד החוקה והשושלת שלי, בוצע בכוחות של נשק וכידונים בהפרת החוקים הכי קדושים ובאופן חמור ביותר מוביל את אנשי, עמי לתוך אסון פורעני לצער ויגון שאינם ראויים לו. אני בחוזק מרים את קולי במחאה נגד ההפכה הזאת. עכשיו ובעתיד, אני רואה כבטל ומבוטל ומתעלם מכל פעולות שיצאו מהממשלה הזו ובוצעו על ידם. אנוכי עדיין ונשאר הריבון החוקי והלגיטימי של פרס, ואני מחכה לשעה בו אחזור לארצי להמשיך ולשרת את עמי." ( עולם \ ארכיון \ מחדש: 322-333)
בשנת 1925 אחרי ההפיכה, מר רזה פחלאווי עם כוחות בעלי הברית מגרמניה ובריטניה, מכריח את בית הנבחרים של קאג'ר בטהרן להצביע להדחת השאה, הוד מלכותו המלך אחמד ולהצהיר לסוף השושלת של קאג'ר. מבחינה חוקית, בתחום השיפוט של פרס ובתחום שיפוט בינלאומי, הכוח הכפייתי בפרוש אינו תקף מבחינה חוקית האסיפה והרכבה לא היתה שום סמכות חוקית לעשות כך. מר רזה פחלאווי ושותפיו ידעו זאת בברירות ויותר מדי טוב. ענין מכריע אחד דוכא על ידי הכוחות הבריטיים, והוא ענין "מכתב התפטרות" של השאה הוד מלכותו סולטן אחמד. כל עוד, הוד מלכותו המלך אחמד חי, ובכדי להשגת ההפיכה מר רזה פחלווי מבחינה משפטית נדרש לבקש מהשאה סולטן אחמד לחתום מכתב התפטרות פורמלי. שכן הוא מלך פרס וההפיכה פסולה.
מר רזה פחלווי לפתרון מיידי למצב הזה, שלח את מר זוקה אול מולק פארוק, שהיה מסתנן
נגד סולטן אחמד, בא לפריז בהצעה של מיליון שטרלינג פאונד להוד מלכותו מלך אחמד
בתמורה להתפטרותו. השאה, סולטן אחמד סירב לחתום ושלח את מר זוקה אול מולק
פארוק לאדוניו בידיים ריקות עם ההצהרה הבאה:
"אני לא מוכן למכור את ( ההתפטרותי) בהכפלה שלאלף מהכמות אתה מציע. תאמר
לאדוניך ממני שרצונו יראה רק כחלום. אני מחזיק את ראשי מורם לפני הדורות הבאים
של איראן ובמצפוני, אהיה מוכן להיות מודח מאשר בוגד, ואנוכי אשר לא עשיתי דבר
מלבד לבצע את חובותיי שהוענקו לי, והיסטוריה ביומו תשפוט, שאני סולטן אחמד,
אודח כנגד רצון העם הפרסי. התפטרותי תתורגם כמעשה בו הסכמתי, שהממלכה לא
היתה שלי חוקית. לסיבות האלה אפילו אם הצעת לי את העולם כולו אני לא הייתי
מתפטר." ( עולם \ קומר \ מחדש : 246- 245)
באשר להגדרת העובדות, בשנת 1930 הוד מלכותו , סולטן אחמד שאה נפטר בצרפת
ורשמית הובא למנוחות בקרבלה, דרום מערב לבגדד, עיראק. בריטניה ניצחה.
לאחר מכן, מר רזה פחלווי בסוף 1935 הסיר את שם פרס ולפיכך הביא את אדולף היטלר
להכתיר עצמו לרייך השלישי כירושה של אימפריה רומאית. לאחר מכן באשר לתיעוד ההיסטוריה במסמכים ברחבי העולם, מר רזה פחלאווי בגלל תאוותו ומעורבותו בשחיתות פוליטית נעשה האחראי וגורם העיקרי לפתיחת נתיב המוביל לפריצת השואה, ולאינפלציה כלכלית.
בשנת 1979 הסי.איי.אי, הרפובליקנים ומעורבים מקושרים נוספים החליפו את מר מוחמד
רזה פחלאווי והעלו לשילטון את הרפובליקן אייתוללה חומייני. מר מוחמד רזה פחלאווי בעיקבות סיום תפקידו גורש וההכרה של המפלגה הרפובלקנית שנוסדה בידי מר רזה
פחלאווי הועברה לידי מר אייתוללה חומייני כראש הרפובליקה האיסלמית של איראן.
השמדה מוחלטת של מונרכית קאג'ר כביכול נחשבה כהושלמה מלבד, שלא הרפובליקנים
ולא אירגונים המעורבים ידעו על קיומו של הוד מלכותו האמפרור קיומרס קאג'ר. (פירוט
נוסף וסיכום היסטוריה של סולטן קיומרס השאה קאג'ר מופיע בפרק הבא).
עד היום, בריטניה וחבר העמים הבריטי בשליטה על העיתונות והתקשורת הסתירו את
הסיבות להפיכה ולפלישה לפרס הפיכה הלא חוקית וישבו עניינים אלה מעייניי הציבור. וכן,
אירגונים העוסקים בשחיתות ובעזרת העיתונות והתקשורת שוב ושוב יוצרות פרופגנדה להסית את הציבור ועל ידי מאמרי שקר שהשאה הוד מלכותו המלך סולטן אחמד
קאג'ר היה השאה האחרון לשושלת קאג'ר והוא הודח בהפיכה בשנת 1925.
אמפרית קאג'ר מעולם לא הודחה ובתוקף של המשכיותו הקיימת מסולטן אחמד שאה
קאג'ר לריבון החוקתי של פרס הוד מלכותו אמפרור קיומרס ראש האמפריה. |